Presumptive Agency, Precedent and the Agunah Crisis

This past week, Dayyan Uriel Lavie of Tzfat published a ninety-three page teshuvah permitting a woman whose husband is in a permanent vegetative state, and therefore a potentially permanent agunah, to remarry.  The teshuvah has many components, but Rabbi Lavie’s key suggestion is that a get can be written, signed, and delivered to the wife on behalf of the vegetative husband via the mechanism of “zakhin le’adam shelo b’fanav”. That is, the halakhic principle that one can function as the presumptive agent of someone else if one’s actions will be for the benefit of the other.

At the end of the responsum, R. Lavie responds to various questions raised by colleagues, and it is common and proper for scholars to intellectually challenge creative responsa.  However, in general the preferred method of critiquing a heter agunah is to find ways to support the conclusion while rejecting the particular mechanism.  In this case there have also been attacks in the press that reject the responsum fundamentally even before reading it.

I too was taught in Yeshiva that zakhin is not a viable method for replacing a husband’s present conscious intention to divorce, and it was a matter of some surprise to me when some years later I came across numerous responsa that utilized it.  Rabbi Lavie has found the same responsa and more.  But I know from conversations with profoundly learned colleagues that these teshuvot, from among others an all-star roster of twentieth century poskim, are not on the radar of Modern Orthodox rabbis.  My suspicion is that at some point a proposal was made to use this mechanism broadly to solve the contemporary agunah issue, and that in polemic overreaction even the narrow uses were forgotten.

It is not my intention here to evaluate or endorse R. Lavie’s responsum – my opinion will not add or detract – and a ninety-three page responsum deserves far more sustained attention than I have thus far been able to give it.  But it seems worthwhile to note publicly that the underlying mechanism is well-precedented and to present as this week’s Dvar Torah a relevant excerpt from Rav Moshe Feinstein.

It may be worth noting that R. Moshe expresses here his willingness, for the sake of freeing agunot,  to rely on ideas that are not well-precedented, so long as they are intrinsically plausible and there is no precedent opposing them.

As it happens, I spoke at a conference yesterday where the common presumption was made explicit that halakhic marriage involved the husband’s acquisition of the wife.  I responded publicly by citing Rav Riskin’s to-my-mind convincing argument that the kinyan kiddushin is a kinyan acharayut, an acquisition of responsibilities, rather than a kinyan haguf, an acquisition of the person.  But some may suspect this of being mere Modern Orthodox apologetic, so it is useful as well to present Rav Moshe’s entirely different rejection of the marriage-as-acquisition-of-wife model, noting that he relies on this rejection halakhically.

Responsa Igrot Moshe Even HaEzer 1:117

In the case where the husband wrote to the rabbis that he should give a get to his wife

Erev Shabbat Kodesh Elul 5707

To my dear friend the famous gaon R. Mordekhai Shochetman shlita

In the matter of the woman Chayah bat Shimon Shterenberg whose husband Yitzchak Meir ben Shlomo Perelman, before being sent to the place where he had been sentenced by the Soviet army to serve ten years, and the place (where he was sent) is (still) not known, wrote via his wife to the local Rabbi, R. Yisroel ben R. Mikhael Mornis, with the content of his words being that because he is distracted because he will have to go wherever they direct him, and he is unable to divorce unassisted, therefore he asks him to be his agent in the matter.  These are his exact words:

“I the undersigned Yitzchak Meir ben Shlomo Perelman, who was born in the city Senetkov, make Your Honor a complete and meyuchad agent to write a divorce document for my wife Chayie son of Shimon Shterenberg who is married to me bua chuppah vekiddushinkedat Mosheh veYisrael”,

and afterward he added “From here on I consider she who had been my wide, Chayie bat Shimon, as divorced from me, and she is permitted to any other man.”  R. Yisroel received the letter and accepted the responsibility of arranging the get, but died before he had written it.

. . .

But in my humble opinion something original seems true, namely that if we conclude that the Rabbi R. Yisroel who was his agent to write the divorce document was able also to have it written by another scribe, and also to appoint another agent to deliver it to the woman’s possession, then she has a way forward, namely that someone should become the agent of R. Yisroel to write the divorce, and two to sign it, and someone the agent of R. Yisroel the first agent to deliver it to her possession,  as even though it is impossible to become the agent of the (dead) husband, since a get is not (per se) a benefit for the husband, and even though (here) he has made his intention clear that he wishes not to make her an agunah, nonetheless it is possible that now he would not wish it (the divorce), because he has the hope of being released soon, or perhaps he has already been released and hopes to find her, and were he to know that she had not yet been divorced, he would not divorce her now, but this relates only to the husband, but with regard to R. Yisroel the agent, who certainly like all rabbis in the Jewish community wishes the good of Jewish women and knows the greatness of the mitzvah of releasing her from iggun and the great prohibition of causing iggun when one has the ability to repair the situation but does not repair it, so certainly it is a benefit for R. Yisroel, and we (everyone) serve as witnesses that if he had not been distracted by his illness, and he had thought of it, he would have made anyone within hearing his agent to write the get and sign the get and to be a secondary agent in his place to deliver the get to her possession.

Therefore, anyone can become the agent of R. Yisroel for this purpose, even though R. Yisroel has already died, since it is as if we have witnessed that he made anyone within hearing his agent when he was alive, before he died, and if he had actually said this, it would certainly have been effective, even though the (new) agent would find out (that he had become an agent) after his death, just like the case of an agent who appoints someone else a subagent, who is an agent even if the first agent dies before he finds out, and since constructive-agency-for-benefit that is generated by we-are-as-if-witnesses lets us consider it as if he said this before his death – see Tosfot Ketubot 11 who write likewise regarding constructive agency if we understand it as version of agency generally, that since it is a benefit for him we are as if witnesses that he appointed him agent; see there – and this applies here as well to consider it as if he said this before his death, so that one who wishes now to be his agent is as if he was appointed in his lifetime but not face-to-face, just he only found out now that he can be his agent.

And (in our case) we certainly don’t have to worry lest the husband has nullified the (original agency), even though he never took an oath not to do so, as on what basis would we suspect this?   Especially as he thinks she is already divorced.

Don’t challenge me by asking whether this is like constructive-agency-to-benefit—by-transferring-property-away, which many say is ineffective, as marriage is not an actual acquisition of the wife by the husband (and therefore divorce is not transferring property away), and the proof of this is that the only reason that an attempt to marry an already-married woman is not effective is the principle that marriage cannot take effect when there is a Biblical prohibition involving keritut or worse prohibiting intimacy between the parties, as is explicit at the end of Kiddushin 67, and not because she already belongs to another.  Rather, certainly marriage is not comparable to a financial benefit, rather the marriage and divorce are a mere matter of prohibition and permission, and therefore we can apply here the mechanism of constructive-agency as agency, as we find regarding the capacity to become a woman’s agent to receive a divorce.

. . .

Therefore in my humble opinion in practice in our case, which is a case of great iggun, four people should engage with this to write and sign and transfer the get to the woman under the authority that R. Yisroel the original agent appointed them, and may Hashem help us that we not stumble in a matter of halakhah.


שו”ת אגרות משה חלק אה”ע א סימן קיז

בעובדא שהבעל כתב להרב שיתן גט לאשתו

.עש”ק אלול שנת תש”ז

.מע”כ ידידי הרב הגאון המפורסם מוהר”ר מרדכי שוחטמאן שליט”א

בדבר האשה חיה בת שמעון שטערענבערג אשר בעלה יצחק מאיר בן שלמה פערעלמאן קודם שנשלח להמקום אשר דנוהו צבא הסאוועטן /הסובייטים/ לעשר שנים ולא נודע המקום נתן כתב ביד האשה להרב דמתא ר’ ישראל בהר”ר מיכאל מורניס ותוכן דבריו

באשר שהוא טרוד שהוא הולך לאיזה מקום שיוליכוהו ואין ביכלתו לגרש בעצמו לכן מבקשו להיות שליח בדבר

וכתב בזה הלשון

אני הח”מ יצחק מאיר בן שלמה פערלמאן הנולד בעיר סניטקוב עושה את כ’ שליח גמור ומיוחד לכתוב שטר גירושין לאשתי חיי בת שמעון שטערענבערג הנשואה לי על ידי חופה וקידושין כדת משה וישראל

ואח”כ הוסיף עוד

.מכאן ולהבא אני חושב את שהיתה אשתי חיי /חיה/ בת שמעון למגורשת ממני והרי היא מותרת לכל אדם

.והרב ר’ ישראל הנ”ל קבל הכתב וקבל לעשות הגט ומת קודם שכתב

. . .

אבל לע”ד נראה דבר חדש דאם נחליט שהרב ר’ ישראל שהיה שלוחו לכתוב שטר גירושין היה יכול גם לכתבו ע”י סופר אחר וגם לעשות שליח אחר למסרו ליד האשה יש לה עצה, שאחד יעשה שליח של ר’ ישראל לכתוב הגט ושנים לחתום עליו ואחד שלוחו של ר’ ישראל שליח הראשון למסרו לידה

כי אף שלהעשות שלוחים של הבעל ודאי אי אפשר משום דגט אינו דבר זכות לבעל ואף שגלה דעתו שרוצה שלא לעגנה מ”מ אפשר עתה לא היה רוצה מחמת שמקוה לצאת לחפשי בקרוב או שגם כבר יצא לחפשי ומקוה שימצאנה ואילו היה יודע שלא נתגרשה עדין לא היה מגרשה עתה

אבל הוא רק לענין הבעל, אבל לענין הר”ר ישראל השליח שודאי ככל רב בישראל רוצה בתקנת בנות ישראל ויודע גודל המצוה להתירה מעיגון והאיסור הגדול לעגן כשהיה בידו לתקן ולא תיקן, ודאי הוא זכות להר”ר ישראל, ואנן סהדי דאם לא היה טרוד במחלתו והיה עולה על דעתו היה עושה שליח לכל מי שישמע לו לכתוב על הגט ולחתום על הגט ולהיות שליח שני במקומו למסור הגט לידה

ולכן יכול כל אדם להעשות שליח של הר”ר ישראל לזה. ואף שכבר מת הר”ר ישראל אבל הא הוי כאנן סהדי שעביד לכל השומע לו שליח כשהיה חי קודם מיתתו

דאם היה ממש אומר כן היה ודאי מועיל, אף שהשליח נודע אחר שמת, כמו בעשה לאחד שליח שהוא שליח אף שמת שליח ראשון קודם שנודע, וכיון שבזכיה מצד אנן סהדי נחשב כאמר כן לפני מיתתו – עיין בתוס’ כתובות דף י”א שכתבו כן בזכיה מטעם שליחות דכיון דזכות הוא לו אנן סהדי דעביד ליה שליח עיין שם – וזה שייך בכאן להחשיב כאמר לפני מיתתו והוי הרוצה עתה להיות שלוחו כנעשה בחייו שלא בפניו רק שנודע לו עתה שיכול להיות שלוחו

וזה ודאי שאין לחוש שמא ביטל הבעל השליחות אף שלא נשבע ע”ז, דמה”ת נחוש לזה? ובפרט שהוא חושב שכבר היא מגורשת

. . .

ואין להקשות דהוא כמו זכין מאדם שהרבה סוברין דלא אמרינן, דהא עניני אישות אינו קנין ממש לאיש באשתו

וראיה דהא רק מצד אין קידושין תופסין בחייבי כריתות אין תופסין קידושין בא”א, כמפורש בקידושין סוף דף ס”ז, ולא מצד שהיא כבר של אחר, אלא ודאי דאין ענין אישות כזכות ממון אלא איסור והיתר בעלמא שעושה בהקידושין והגירושין, ולכן שייך בזה ענין זכיה מטעם שליחות כדאשכחן בשליח לקבלה

. . .

ולכן לע”ד למעשה בעובדא דידן שהוא עיגון גדול שיזדקקו לזה ארבעה אנשים לכתוב ולחתום ולמסור להאשה מכח שנחשב שהר”ר ישראל השליח הראשון מינה אותם וה’ יעזרנו שלא נכשל בדבר הלכה, ידידו, משה פיינשטיין

שו”ת אגרות משה חלק אה”ע א סימן קיח

ומה שהעלה כ”ג שהוא זכות להבעל. לע”ד יש לפקפק טובא כיון שבעינן שיהיה זכות גמור וא”כ אולי זמנין דרחים לה טובא שהיה רוצה לחכות עליה עד שימצאנה. ומה שהביא כ”ג מספר בית ישראל להגה”ק מקאזניץ דבמי שעגן את אשתו ובמומר יכולים לזכות לה גט בלא הבעל משום דגם להבעל הוא זכות לגרש אשתו הרחוקה ממנו הוא דבר תמוה אצלי והספר אין בידי לעיין בו. והחת”ס שהביא כ”ג לא אמר אלא ביש לו אשה אחרת כשתשתפה שזה ודאי זכות הוא לו כדי שלא יהיה עליו חרם רגמ”ה אבל במתה או נתגרשה אשתו השניה כשתשתפה שאין עליו אחרים ואין כאן זכיה לא יתן לה השליח כשליתא שם הבעל. וסתמא כתב החת”ס שמשמע אף אם הוא במקום רחוק מטעם דעכ”פ אינו זכות גמור. וא”כ אדרבה ראיה קצת מהחת”ס שלא נחשב זכות אך ראיה גמורה ליכא דאפשר איירי דוקא כשהבעל הוא במקום קרוב רק איננו בפנינו אבל יותר משמע שבכל אופן אמר זה החת”ס וא”כ ראיה שלא נחשב זכות גמור כ”ז שאין לו אשה אחרת. וא”כ בעובדא דידן אפשר שלא נשא אשה אחרת עדין ולכן אין ברור שהוא זכות לבעל

ומצד הגלוי דעת של הבעל שהביא כ”ג מהגאון ר”א קלאצקין ומהגאון ר’ מאיר אריק שיש לזכות לה גט, הנה בעובדא דידן שכבר עברו איזה שנים הא אפשר שכבר עבר הטעם שרצה לגרשה דאולי כבר יצא לחפשי או שנשאר רק זמן מועט שע”ז לא גילה דעתו ול”ד לעובדא דידהו שעדין הוא במלחמה שבשביל זה גילה דעתו. ולכן יש לסדר הגט מצד זכיה להר’ ישראל שאותו עשה הבעל שליח שלו ודאי הוא זכות גמור כדבארתי.


Leave a comment

Filed under Uncategorized

Comments are closed.