Maimonides and Women’s Leadership: Part Two

by Rabbi Aryeh Klapper

Rav Mosheh’s initial teshuvah allowing a poor widow-with-children to assume her husband’s job as a kashrut supervisor (Igrot Mosheh YD2:44) was addressed to Rabbi Barukh Aharon Poupko.  R. Mosheh begins by establishing that qualified women have halakhic credibility for this purpose.  He then moves on to the question of appointing a woman to such a position:

But we must consider a different aspect of this issue.

Rambam wrote in Laws of Kings 1:5:

so too, all mesimot/placements in Israel – one must appoint to them none but men.

Even though in my poverty (of knowledge) the source for his words is not known to me,

as in Sifri, cited by Kesef Mishneh and Radbaz and Migdal Oz, all that is mentioned is “‘king’ – but not queen,”

but the law regarding (the exclusion of women from) all placements is not mentioned there

so we must say that it was Rambam’s own reasoning,

just as we derive on Yebamot 45 that all placements must be only “from the midst of your brothers,”

we derive too that all the laws in that section of Torah that are said about a king, apply also to all placements,

which applies also to that which is said in Sifri: “‘king’ – but not queen,”

that the same is true of all placements, that we must not appoint a woman.

It seems reasonable that kashrut supervision is an appointment,

The proof of this is from Kiddushin 76, that

In the West they would not stand up from among them even a rosh kuri,

            which Rashi explains as one appointed over the measures,

which is literally just like overseeing kashrut, as what is the difference between the kashrut of weights and measures and the kashrut of forbidden foods?

The rationale for this is that the distinction between considering someone an employee and considering someone as appointed is not the significance of the work,

rather if he is hired to do the will of the hirer – he is an employee, even if the work is significant;

but if he is hired against the will of the owner,

as with regard to supervision over weights and measures, as possibly the owner would have wanted him to kasher for him deficient weights and measures, and he is appointed to invalidate them and to take them from the owner –

this is serarah/ranking over the owner, that the owner is obligated to do what the supervisor says.

This is exactly the case of one appointed to supervise kashrut, as his work is to act even against the will of the owner, to not allow the owner to buy forbidden things,

and therefore according to Rambam one should not appoint a woman to this.

But it seems to me that not everyone holds like this,

as Chinnukh writes the law “not a woman” only with regard to “‘king’ – but not queen”, but when discussing the law of inheriting he adopts (the position) that it is true of all appointments, so it follows that the law “not a woman” does not apply to other placements.

The rationale for this is that the phrase “from amidst your brothers” applies to all placements, as it is from the excess “place”, as is implied by Rashi’s commentary (to Kiddushin 76b) ,

whereas the derivation “not a queen”, which is said only about a king – from where does he (Rambam) know that the same is true about all placements?

All the more so according to Tosafot Sotah 41, (who says) that even regarding “from amidst your brothers” there is a distinction between a king and other placements – one should not learn from the rule regarding a king,

and the rule regarding (converts and) other placements is not because they have all the rules of a king, but rather because “placements” are juxtaposed with “amidst your brothers” – which implies that we need regarding them a little “from amidst your brothers,” as for example a Jewish mother,

whereas regarding a king it repeats “from amidst your brothers you must place over you a king”, so it is insistent that his father and mother be Jewish – see there.

According to this certainly one should not derive an invalidation of women, which is said only regarding a king, and say that women are also invalid for all other placements.

This implies that Tosafot Sotah certainly disagrees with Rambam,

and it is also implied that Rashi and Ran to Kiddushin disagree, as I have written based on the implications of their commentaries,

and it is also implied that not everything is derived from the rule regarding kings,

as for the purpose of inheriting we need another derivation:

He and his sons in the midst of Israel – so long as they are in the midst of Israel, his son stands up in his place – Sifri there,

According to this Rambam’s position requires analysis,

and therefore for a great need, for the sake of a widow and her orphaned son’s living, one can rely on those who disagree with Rambam and appoint her in place of her husband to supervise.

But it seems correct that according to my explanation that supervision is considered appointment because the work of the supervisor is against the will of the owner,

there is a practical way to fulfill even the position of Rambam,

)namely that( she should be hired by the rabbi, so the rabbi will be in charge of her, and the owner will pay the cost of supervision to the rabbi,

in which case she would have no aspect of serarah or appointment, as she would have to listen to the rabbi as he tells her how to supervise and what is forbidden,

as that way the essential reliance of the buyers is on the responsibility of the rabbi, and she would be considered only as doing the work of the rabbi in such things as she is able to do, so she would be considered a mere employee of the rabbi, and he can ‘stand-up’ a woman since she has credibility as per above,

and even though in the cases of the head of weights and measures and head of an irrigation canal it is said without qualification that we do not ‘stand-up’ from them, meaning that this is true even if their salaries are paid by the court or the city and not by the owners of the stores or the owner of the canal,

that was because there this is not the work of the beit din, rather that they would specifically appoint someone for this matter alone,

and so too if the appointment for kashrut supervision would be from the city, it would also be considered an appointment even if the compensation came from the city coffers.

But in our country, the essential supervision is on the rabbi to whom the task of supervision falls,

and therefore if the rabbi pays the salary, the hiree is only an employee of the rabbi and not appointed to the serarah of supervision, as I have explained.

Stay tuned tomorrow for my commentary!

,אבל יש לדון בזה מצד אחר

:דהנה הרמב”ם בפ”א ממלכים ה”ה כתב

,וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש

,ואף שלא ידוע לי בעניי מקום לדבריו

,דבספרי שציין הכ”מ והרדב”ז ומ”ע לא הוזכר אלא מלך ולא מלכה

,אבל דין כל משימות שלא יהיו נשים לא הוזכר שם

-וצריך לומר דהוא סברת עצמו

,כמו שדרשינן לכל משימות שלא יהיו אלא מקרב אחיך ביבמות דף מ”ה

דרשינן נמי כל הדינים שבפרשה שנאמר על מלך גם לכל משימות

,שהוא גם לזה שנאמר בספרי מלך ולא מלכה

.שה”ה לכל משימות שלא ממנים אשה

,והשגחה על כשרות מסתבר שהוא מינוי

וראיה לזה מקידושין דף ע”ו שאיתא

במערבא אפילו ריש כורי לא מוקמי מינייהו

,ופרש”י ממונה על המדות

,והוא ממש כמו השגחה על הכשרות, דמה לנו כשרות המשקלות והמדות לכשרות איסורי מאכלות

,והטעם הוא שהחלוק בין להחשיבו לפועל ובין להחשיבו לממונה שהוא שררה אינו מצד חשיבות המלאכה

;אלא דאם נשכר לעשות רצון המשכירו – הוא פועל, אף שהיא מלאכה חשובה

,ואם נשכר לעשות נגד רצון בעה”ב

-כהשגחה על המשקלות ומדות, שבעה”ב היה אפשר רוצה שיכשיר לו גם משקל ומדה החסרים, והוא ממונה לפוסלם וליקחם מבעה”ב

.הוא שררה על בעה”ב, שבעה”ב מחוייב לעשות כמו שהמשגיח אומר

,וכן הוא ממש ממונה להשגיח על הכשרות, שמלאכתו הוא לעשות אף נגד רצון בעה”ב, שלא להניח לבעה”ב שיקנה דברים אסורים

,וא”כ להרמב”ם אין למנות ע”ז אשה

,אבל משמע לי שלא כו”ע סברי כן

,דהחינוך כתב דין ולא אשה רק במלך ולא מלכה, ובדין ירושה נקט שגם בכל מינויים – אלמא דדין ולא אשה אינו בשאר משימות

,והטעם דמקרב אחיך קאי על כל משימות, שהוא מרבויא דתשים, כמו שקאי על מלך, כדמשמע מפרש”י

?!אבל דרשא ולא מלכה, שנאמר רק במלך, מנא להו שיהיה גם בכל משימות כן

,וכ”ש לתוס’ סוטה דף מ”א שגם לענין מקרב אחיך יש חלוק בין מלך לשאר משימות שאין למילף מדין מלך

,ודין שאר משימות אינו מצד שיש לו כל דיני המלך, אלא משום דסמיך משימות למקרב אחיך – ש”מ דבעינן בהו מקרב אחיך קצת, כגון אמו מישראל

,ומלך חזר ושנה עליו מקרב אחיך תשים עליך מלך דקפיד שיהיה אביו ואמו מישראל ע”ש

.א”כ ודאי שאין למילף פסול אשה שנאמר רק במלך לומר שגם בכל משימות תפסל אשה

,ולכן משמע שהתוס’ סוטה ודאי פליגי על הרמב”ם

,וכן משמע שיפלוג רש”י ור”ן קידושין /דף ע”ו/ כדכתבתי ממשמעות פירושם

,וכן משמע שלא כל דבר ילפינן מדין מלך

:דהרי לענין דין ירושה הוצרך לדרשא אחרת

.הוא ובניו בקרב ישראל” – כל שהם בקרב ישראל בנו עומד תחתיו – בספרי שם”

,וא”כ צ”ע שיטת הרמב”ם

.ולכן לצורך גדול, בשביל חיות האלמנה ובניה היתומים, יש לסמוך על החולקים על הרמב”ם ולמנותה תחת בעלה להשגחה

,אבל נראה שלמה שבארתי שזה שהשגחה נחשב מינוי הוא משום דעבודתו הוא נגד רצון בעה”ב

,יש עצה לקיים גם שיטת הרמב”ם

,שהיא תהיה שכורה מהרב, שרק הרב יהיה בעלים שלה ובעה”ב ישלם השכר עבור ההשגחה להרב

,שאז אין לה דין שררה ומינוי, שלהרב צריכה לשמוע לעשות כפי שיאמר לה איך להשגיח ומה הוא דבר האסור

,כי הלא עיקר האחריות שהקונים סומכים הוא על הרב, ונחשבת היא רק כעושה מלאכת הרב בדברים שיכולה לעשות, שנחשבת לגבי הרב רק כפועל בעלמא, שאפשר לו גם להעמיד אשה כיון שהיא נאמנת כלעיל

,ואף שהא דריש כורי וריש גרגותא נאמר סתם שלא מוקמו מינייהו, שהוא אף שמשלמין שכירותו מהב”ד ומהעיר ולא מבעלי החנויות ובעל הגרגותא

,הוא משום דשם אין זה מלאכת הב”ד, אלא שביחוד ממנים על זה הדבר בפני עצמו

,וכן הוא אם יהיה מינוי השגחה מהעיר, נמי היה נחשב מינוי אף אם התשלומין יהיה מקופת העיר

,אבל במדינתנו, עיקר ההשגחה הוא על הרב שעליו הוא כל מעשה השגחה

.לכן אם גם הוא ישלם השכירות, הוא רק פועל של הרב ולא ממונה בשררות השגחה כדבארתי

Advertisements

Leave a comment

Filed under Uncategorized

Comments are closed.