Maimonides and Women’s Leadership: Part Seven

by Rabbi Aryeh Klapper

I argued last installment that Ramban, Rashba, Ritva, and RAN all agree with Rambam that Sifri bans women from serving as judges because being a judge is a mesimah.  Each of them explains that Devorah did not judge, and use one or more conjugation of the verb נהג to explain what she actually did.

What does נהג mean in this context, and why does it not fall under the Sifri?

To answer that question, we need to study three rishonim outside Ramban’s school.  The first, Rabbi Yitzchak ben Mosheh of Vienna, (approximately 1180 – 1250) was a contemporary of Ramban.   The second, Rabbi Menachem haMeiri, was a contemporary of Rashba.  The third, Rabbi Chaim ben Shmuel of Tudela, was a student of Rashba and Rabbeinu Peretz.

I bolded the key phrase in each below:

ספר אור זרוע חלק ג פסקי בבא קמא סימן צד

והיא שפטה דכתיב גבי דבורה

איכא למימר שהיו מקבלים אותה עליהם משום שכינה.

אי נמי

:שפטה היא שהיתה מושלת עליהם ועושה עפ”י הדיינים

בית הבחירה למאירי מסכת קידושין דף לה עמוד א

כבר ביארנו שכל מצות לא תעשה נשים חייבות חוץ משלש שהזכרנו והם השחתה והקפה וטומאה

וזהו שאמרו בסוגיא זו איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה

וכן ואלה המשפטים השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה

ובתוספות חדשו דברים לומר מכאן שהאשה כשירה לדין

שהרי במקרא זה לא דבר אלא בדיינין, כדכתוב “אשר תשים”, ובזו השוה אשה לאיש

‘”ואף הם מסתייעים מדבורה, שנאמר עליה “והיא שופטה את ישראל וכו

“וכשהשבנו להם ממה שאמרו בסנהדרין “כל הכשר לדון כשר להעיד”, והרי אשה אינה כשירה להעיד,כדכתיב “ועמדו שני האנשים

:הם מפרשים

.כל איש הכשר לדון כשר להעיד

:ומכל מקום אין הדברים כלום

,לא נאמר כאן “השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה” אלא לעשות להם דין בעניניהם בכל עסקיהם

,הן לתביעותיהם הן לתביעות שעליהם

:ופירוש הדברים

“.אלה המשפטים אשר תשים לפניהם” –  לפני כלם להיות נדונין בהם, ולא פירט בהם אנשים, אלא אף נשים בכלל

–ומה שנסתייעו מדבורה

,לא היה אלא מתורת אדנות ושלטנות מצד מעלה יתרה שהיתה לה

‘ומכל מקום כל מעשיה על פי דיינין נעשים אלא שאף היא היתה במעמדם כדכתוב והיא יושבת וכו

צרור הכסף הקצר הדרך הראשון שער ב:ז

נשים פסולות לעדות

‘על פי שנים עדים, זכר בעינן וכו

ונשים פסולות לדון

.ושניא דבורה שמנהגת כמלכה

Tzror haKessef uses the language of מנהגת in a form that makes clear it is a verb, but that the behavior it describes is exactly that of a queen.  Meiri replaces מנהגת with words that mean “mastery” and “control.”  Or Zarua uses “rule..  In other words, each of them has no difficulty with Deborah having power – they object only to her judging.

None of them raises the challenge from Sifri, even though Tzror haKessef uses Ramban’s language.  Possibly they reject the Sifri, but surely at least Meiri and Tzror haKessef were aware of it and should have mentioned it.  I therefore suggest that none of them saw Sifri as excluding women from power, even power equivalent to that of a queen.

How can this be?  Rashba and Ran to Shavuot both make clear that the Sifri is only a problem if a woman is appointed; they have no issue with the fact of women having power.

Putting all this together, I suggest that Ramban, Rashba, Ritva, Ran, Or Zarua, Meiri, and Tzror haKessef all held that the Sifri bans mesimot but not serarah.  So long as Devorah was not appointed to a position, she could rule as an absolute despot.

Ramban’s flow is as follows:

  • How could Devorah be a judge?  Women can’t be judges!?
  • She did not judge – she told people what to do, as if she were queen.
  • How could she tell people what to do – wouldn’t that be a violation of Sifri?
  • No – people acted as if she were queen, but they never formalized the arrangement.
  • Alternatively:  People formally accepted her authority, but they never formalized her position.   (According to Tosafot, this also solves the problem of women being judges, and I see no evidence that Ramban disagrees.)

To sum up what I have argued thus far:

  • Rambam excluded women from queenship d’oraita.  He excluded women from mesimot, possibly only d’rabbanan.
  • Ramban et al. probably exclude them from mesimot in a d’oraita level.
  • None of them exclude women from serarah.
  • The difference between mesimot and serarah may be rooted in the difference between the Biblical terms שים על and תת על.
  • The difference between mesimah and serarah is the means by which power is acquired or formalized, not the fact of power.

I confess that these were not the conclusions I expected to reach when I began learning the material in earnest last week.  I therefore reemphasize how tentative everything I have written is and that I welcome critiques.

In our next installment we will return to the position of Tosafot, and also discuss whether Ramban’s school held that serving as a judge is a mesimah.

Leave a comment

Filed under Uncategorized

Comments are closed.